התשואה הגבוהה לא מה שמכריע: כך ריבית דריבית קובעת כמה כסף יישאר לכם

בקצרה: רוב החוסכים מתמקדים באחוז התשואה השנתי, אבל המנוע האמיתי של החיסכון הוא הזמן. ריבית דריבית מכפילה סכומים לאט בהתחלה ומהר בהמשך, וההבדל בין מתחיל בגיל 25 למתחיל בגיל 35 נמדד במאות אלפי שקלים.

ההנחה הרווחת אומרת שכדי לצבור הון גדול צריך למצוא את המסלול עם התשואה הכי גבוהה. זה טעות בסדר העדיפויות. שני חוסכים עם אותה תשואה בדיוק יכולים לסיים עם פערים עצומים, רק בגלל מתי כל אחד התחיל. הכוח שמייצר את הפער נקרא ריבית דריבית, והוא פועל בשקט על כל שקל שנשאר מושקע.

קראו גם: האם הגיע הזמן לחשוב על דיור מוגן? · קרן השתלמות תמיד עדיפה? בדקנו, וזה פשוט לא נכון · קרן השתלמות שמורה למורים? רוב השכירים פשוט לא מבקשים אותה

מה באמת קורה כשהריבית מצטברת על עצמה

ריבית רגילה מחושבת על הקרן בלבד. ריבית דריבית מחושבת גם על הריבית שכבר נצברה. ההבדל נשמע קטן בשנה הראשונה, אבל הוא הולך וגדל. קחו 10,000 שקל בתשואה שנתית של 5 אחוזים למשך 30 שנה. בריבית פשוטה תקבלו 25,000 שקל. בריבית דריבית תקבלו כ-43,200 שקל. אותה ריבית, אותו סכום התחלתי, פער של יותר מ-18,000 שקל.

הסיבה פשוטה. בכל שנה הבסיס שעליו מחושבת הריבית גדל. השנה מוסיפה מעט. העשור מוסיף הרבה. ככל שהכסף נשאר יותר זמן, כל שנה נוספת תורמת יותר מקודמתה.

הזמן שווה יותר מאחוז התשואה

נניח שני חוסכים. דנה מפקידה 1,000 שקל בחודש מגיל 25 עד 35, ואז מפסיקה לגמרי ונותנת לכסף לצמוח. יואב מתחיל בגיל 35 וממשיך להפקיד 1,000 שקל בחודש עד גיל 65. בתשואה שנתית של 7 אחוזים, דנה מסיימת עם סכום גבוה יותר מיואב, למרות שהפקידה שליש מהכסף. עשר השנים המוקדמות שלה עבדו שלושה עשורים. שלושים השנים של יואב עבדו פחות זמן על כל הפקדה.

זה בדיוק המקום שבו האינפלציה שוחקת את הערך של כסף שיושב בעובר ושב. מי שלא נותן לכסף לצמוח, מפסיד פעמיים.

כלל האצבע שמראה מתי הכסף מכפיל את עצמו

יש קיצור דרך מוכר שנקרא כלל ה-72. מחלקים 72 באחוז התשואה השנתי, והתוצאה היא מספר השנים המשוער שבו הסכום מכפיל את עצמו. בתשואה של 6 אחוזים, הכסף מכפיל את עצמו כל 12 שנה. בתשואה של 8 אחוזים, כל תשע שנים. הכלל לא מדויק לגמרי, אבל הוא נותן תחושה מיידית של מהירות הצמיחה.

שימו לב לצד השני. עמלות ודמי ניהול פועלים באותו מנגנון, רק הפוך. דמי ניהול של אחוז בשנה נשמעים זניחים, אבל לאורך שלושה עשורים הם יכולים לגזול חמישית מהתשואה הסופית. אותו כוח, כיוון הפוך.

איך להפעיל את המנגנון לטובתכם

• התחילו מוקדם ככל האפשר, גם בסכום קטן. שנה מוקדמת שווה יותר משנה מאוחרת.
• בדקו את דמי הניהול. הבדל של חצי אחוז מצטבר לעשרות אלפי שקלים לאורך שנים.
• אל תמשכו את הרווחים באמצע הדרך. כל משיכה עוצרת את ההצטברות.
• העדיפו מכשירי חיסכון שבהם הרווח ממשיך לעבוד ולא מחולק כל שנה.
• הגדילו את ההפקדה החודשית בכל פעם שהשכר עולה, גם במעט.

מכשיר נפוץ שממחיש את העיקרון הוא קרן השתלמות, שבה הרווחים נצברים לאורך שנים בלי חלוקה שוטפת. שם ההבדל בין חוסך מתמיד לחוסך מזדמן נעשה גלוי במיוחד.

הטעות שחוזרת אצל חוסכים צעירים

הרבה אנשים דוחים את תחילת החיסכון כי הסכום שהם יכולים להפריש נראה קטן מדי. זו הטעות היקרה ביותר. 300 שקל בחודש מגיל 25 עדיפים על 800 שקל בחודש מגיל 40, בתשואה זהה. הסכום הקטן פשוט מקבל יותר שנים לעבוד. אל תחכו לרגע שבו תוכלו להפריש הרבה. פתחו חיסכון החודש, בסכום שאתם יכולים לעמוד בו, והעלו אותו בהדרגה.